סיקור מופע: עמיר לב – נוגע בדרכון

מאת: עמיר חובבי ציון

עמיר לב מוציא אלבום חדש (שישי במספר, אם לא סופרים את אלבומי ההופעות) ושוב, הוא אורז את הפקלאות: החולצה השחורה, הג'ינס הכחול (מישהו אי-פעם ראה אותו לובש משהו אחר?), גיטרת הלס-פול הותיקה והלהקה החדשה (רם אוריון, יונתן לויטל ונווה קורן) שהקליטה איתו את האלבום הטרי ועולה בדיוק בשעה 22:00 (ריספקט לבארבי על הדיוק! ההחלטה שהתקבלה לפני שבועיים על הקדמת ההופעות אכן התממשה בצורה הטובה ביותר) לבמה ומתחיל את ההופעה בדיוק איפה שהאלבום הקודם נגמר: הכל כאן.

עמיר לב בבארבי (צילום: יובל אראל)

עמיר לב בבארבי (צילום: יובל אראל)

מכאן והלאה (למעט שני שירים ותיקים: "עננים שחורים" בביצוע עייף ומיותם מקטע הסולו הטוב והמוכר שלו, ו"נוסע וחוזר") כל ההופעה מוקדשת לאלבום החדש, "נוגע בדרכון". ההופעה מתחילה בשירים קצת יותר רגועים ושקטים מהאלבום, "רכבת", "מצית כחול-לבן" המקסים, ומה שמתסמן בתור שיר היחסים החדש של עמיר ואשתו "חמישה כוכבים".

לשיר "חמישה כוכבים" (וגם את האלבום כולו) הקשבתי בערך חמש פעמים מאז שהאלבום יצא לאור, ואיכשהו הוא חמק לי מתחת לרדאר. לפעמים, או בעצם תמיד, בהופעות של עמיר לב אתה מסוגל לשמוע את אותה שורה שהקשבת לה כבר עשרות פעמים ופתאום באמת להבין אותה. זה משהו באיך שהוא מבטא את המילים אחרת כשהוא לא נמצא בתוך אולפן סגור אלא מול קהל. והסאונד מתערבב עם הגיטרות והתופים והבאס. והעיניים נעצמות. ואתה מבין. אתה באמת מבין. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

ואז עמיר מוריד את הגיטרה. הייתי ביותר הופעות של עמיר לב מאשר האצבעות בידיים שלי ומעולם לא ראיתי אותו מוריד את הגיטרה. משום מה "לאן עפים הברווזים?" לא דורש ממנו את הנוכחות שלה. הוא משאיר לרם אוריון את הליווי בזמן שהוא עומד חשוף מול המיקרופון. היה אפשר להרגיש קצת חוסר נוחות בעמידה הזו ככה על הבמה בלי הגיטרה. רוב הזמן הוא הסתכל על חברי הלהקה שלו מלווים אותו. אולי זה משהו באופי של האמן הזה שלא באמת יכול להיות מרכז העניינים.

>> צפו בגלריית התמונות – באדיבות הבלוג של יובל אראל

ההופעה עצמה ממשיכה על מים שקטים, עד שגליה חי עולה עם הכינור שלה בשביל לשדרג את השירים "חזי ורות" (שיר שהוא שונה כמעט לחלוטין מכל שיר קודם של עמיר לב) ו"סמי". עצם הנוכחות שלה על הבמה משנה ומקפיץ את האופי של ההופעה. אחרי עוד שלושה שירים החלק הראשון מסתיים (כשעשרה מתוך אחת-עשר שירי האלבום מנוגנים במהלכו) והלהקה יורדת להפסקה קצרה. מיד אחריה הם עולים ביחד עם גבע אלון ונותנים לו להוביל את השירים הישנים "לפעמים אני מאושר", "נמל התעופה" ו"הכנר התורכי". הבחירה של גבע אלון לשיר אותם בקול גבוה במיוחד קצת פגעה בשירים, אבל הגיטרה שלו חיפתה על זה בוירטואוזיות. אח"כ גליה חי שוב מצטרפת כדי להעיף את האנרגיות בבארבי לשיא בעזרת גירסה נפלאה של "חבק אותי" ומיד אחריו גם גבע אלון עולה כדי להתפרע על הסולו של "כבוי" בדו-קרב מול רם אוריון.

בסוף, לפני שהאור נדלק סופית, עמיר עולה לשלוש דקות אינטימיות מולנו כדי לשיר על "שמוליק". ואנחנו מקבלים עוד שיר אחד שישאיר אותנו עם המחשבות. לבד. עם שני כלבים.

צפו בוידאו שצילם יובל אראל

מודעות פרסומת

תגובה אחת

    טרקבאקים

    1. סינגלים וקליפים חדשים | sharonews

    להשאיר תגובה

    הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

    הלוגו של WordPress.com

    אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    תמונת Twitter

    אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    תמונת Facebook

    אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    תמונת גוגל פלוס

    אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

    מתחבר ל-%s

    %d בלוגרים אהבו את זה: