לדבר על אריק / מיקי גבריאלוב

רק עכשיו חזרתי מהלוויה של אריק שנקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב, היכן שקבורים הרבה מגדולי האומה. זה קצת מוזר, לדבר על אריק בלשון עבר. עבורי זה יום עצוב. זו אבדה גדולה. כבר מאתמול בלילה כשהייתי בבית החולים איכילוב, שם אושפז ולא הצלחתי להיפרד ממנו באופן אישי, שורה עלי עצבות גדולה.  אומרים מוות יש בעולם. אבל אף פעם לא יודעים מתי יקרה האסון. רק לפני ארבעה ימים דיברנו וקבענו להיפגש לעבודה ואז הוא ביטל כי הוא לא הרגיש טוב. זו הייתה שיחה ופגישה אחרונה.

אריק ואני הכרנו באופן אישי בשנת 1969, כשהייתי חבר בלהקת הצ׳רצ׳ילים, הלהקה שליוותה אותו באותה תקופה. אריק פנה אלי והציע לי לעבוד איתו, לכתוב שירים. זה הפתיע אותי. אני לא ידעתי על עצמי שאני כזה. אריק כבר ידע. לאריק הייתה אמונה שזאת הדרך הנכונה  ונעשה יש מאין. הוא תמיד הוא אמר לי: "אתה לא יודע, גם אני לא יודע, אבל בוא ננסה ונראה מה ייצא" והנה עכשיו הכל היסטוריה. גם אריק.

אני שגדלתי ובאתי ממקומות שונים ממנו לגמרי, עם ביטחון עצמי נמוך, יושב עם אחד מהיוצרים והזמרים הגדולים שלנו – יוצר, מקליט, שר ומופיע איתו יחד. את הדבר הזה לא הבנתי אז. כמה יכולות היו לו לקרב אותי ולהפיח בי ביטחון ואומץ ליצור את השירים שיצרנו. משנת 1969 עד 1987 יצרנו יחד חמישה אלבומים "בדשא אצל אביגדור", "סע לאט", "חמוש במשקפיים",       "אוהב להיות בבית" ואת "על גבול האור" ושירים נוספים כמו "אמא אדמה" ו"ערב מול הגלעד" ואני מרשה לעצמי לומר מהלב שזה היה בשבילי תענוג צרוף ליצור אתו – למרות שכבר 25 שנים שאנחנו לא יוצרים יחד – הזיכרון נשאר כמו השירים.

אומרים לי, תדבר על אריק. ואני? כבר שלושה חודשים מדבר עם אריק, חוזר לכתוב שירים חדשים איתו במטרה להקליט וכבר מצאנו כמה שירים ואפילו הצלחתי לשכנע אותו לבוא אלי לאולפן שלי ברמת השרון בשביל להקליט סקיצה. ובמהלך שלושת החודשים האלה אני רואה שהוא לא בקו הבריאות.

אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב, 1972

אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב, 1972

אריק היה מצד אחד פרפקציוניסט ומצד שני אהב  להצחיק, איש מצחיק ושחקן מטבעו. הוא תמיד אמר לי: "קצת הומור זה טוב, לא צריך להיות רציני מדי". אני זוכר כשכתבנו שירים הוא יכול היה ללכת לשירותים עם ספר שירים של אלתרמן לחפש שיר ואז לפתוח את הדלת ולצעוק משם: "מצאתי שיר יפה, בוא תראה". אריק היה כל כך בלתי אמצעי, לא רשמי. הכלים שלו היו: מילים ומוסיקה. המילים היו החומר, המוסיקה צריכה לשרת אותן, בלי התחכמויות, פשוט בשביל שיבינו.

אומרים לי תכתוב על אריק. אריק היה לי מקור השראה, היצירות שיצרנו יחד היו חזקות מאתנו וזאת הייתה השראה וכימיה חד פעמית. קיבלתי ממנו הרבה מאד כיוצר כזמר, בבחירת שירים ומוסיקה והגשה. הייתה לו השפעה עצומה עלי. כל כך הרבה חלקים בחיים שלי הם חלקים שצמחו מתוך החיבור שלי איתו. של העבודה שלנו.

בשלושת החודשים האחרונים שלחתי אליו שירים חדשים והתחלנו לעבוד שוב יחד. נפגשנו, אספנו לנו כמה שירים. הצלחנו להקליט סקיצה לאחד השירים אבל לא הספקנו לסיים את זה. חבל לי מאד. ואני בטוח שאם אריק היה יודע שכך יהיה, היה חשוב לו שלפחות את המשימה הזו נסיים. כדי שנסיים עם שיר. חדש. הוא הרי תמיד חיפש איך להתחדש.

לפני ארבעה ימים דיברתי עם אריק, אבל עכשיו כל מה שנשאר זה לדבר עליו. אני אזכור אותו כחבר, אב רוחני, זמר גדול ויוצר ענק שהייתה לי זכות להכיר וליצור איתו. חשוב שנשמור את היצירות שלו. אל תדברו על אריק. תשירו אריק.

תנחומיי לסימה ולמשפחה, ומי ייתן וזכרו יהיה ברוך.

מיקי גבריאלוב 27.11.2013

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: