סיכום אירועי פסטיבל הפסנתר 2013

מאת: משה צ'יטיאת

בכל שנה בסתיו, רגע לפני שהגשם האמיתי מגיע לבקר, מקדים אותו מבול ההופעות של פסטיבל הפסנתר בתל אביב. הפסטיבל מתקיים מזה 15 שנה במתחם סוזן דלל והשנה התפרס בנקודות נוספות ברחבי העיר. את ההופעות שבחרתי השנה ראיתי בעיקר מבעד לעדשת המצלמה. הנה כמה מהרשמים, הפריימים והצבעים , רגע אחרי שהכל נגמר.

צילומים: משה צ'יטיאת

צילומים: משה צ'יטיאת

במופע הפותח והמסקרן אירח אריאל זילבר את שלומי שבן ומתי כספי, אלופי פסנתר ידועים. אריאל הציג את אוסף הלהיטים המשובח שלו כשהוא מפגין אנרגיות מרשימות. עם סיפורים מתחנות בחייו ומעט תפילות הצליח אמן ה-"דה בה די" המעוטר בזקן וציציות לסחוף, לשמח ולהחזיר אותנו לעבר המפואר שלו. את הלהקה הגדולה על הבמה החליפו לדואטים מעניינים עם אריאל, כל אחד בתורו, שבן שהוסיף את הוירטואוזיות וכספי את הרגש. קלידי הפסנתרים לא נחו לרגע בערב קסום זה.

ביומו השני של הפסטיבל, מצוייד בגיטרה ובמפוחית תפס את הבמה הכוכב הנולד- עידן עמדי.הסיפורים שמאחורי שיריו והרגשות הציפו את האולם לכל אורך המופע. משה לוי ליווה בפסנתר ובאקורדיון והשלים את ההרמוניות הענוגות. האורחת, גם היא ממשפחת כוכב נולד, מרינה מקסימילאן בלומין הוסיפה את איכויות קולה ונגינתה והחגיגה סביב הפסנתר הגיעה לשיאה. האב הרוחני, צביקה הדר כיבד את השניים ונכח בקהל.

המפגש המסקרן הבא היה באותו הערב, קובי אפללו אירח את שם טוב לוי במסע מוסיקלי קלאסי מסולסל מלא בהבעות ורגש. העיבודים הקלאסיים לשיריו של אפללו נתנו להם אופי מיוחד כשברקע ורד פיקר, על הפסנתר, משתלטת בצורה מבריקה על הסולמות ההרמוניים. השילוב עם שם טוב לוי הפתיע במיוחד, מסוג המפגשים שאפשר לראות רק בפסטיבלים מהסוג הזה שהדגש בו השנה היה על הזמרים הצעירים, דווקא, שמארחים את הותיקים. קובי אפללו התגלה כבדרן מוצלח ולמרות שהסיפורים בין השירים היו ארוכים מהצפוי הקהל נהנה מכל רגע.

ביום השלישי של הפסטיבל חשף אלון אולארצ'יק חלק מהשירים מאלבומו החדש במופע אינטימי מיוחד. על הפסנתר ניגן שותפו הכישרוני בעשיית האלבום-  אלעד אדר. אלון טייל על הבמה בין שיריו מכל התקופות כשיד אחת בכיסו, מחפש שם אולי את המילים שלעיתים בורחות למקומות אחרים אך סיפוריו המוסיקלים, קולו והעיבודים הנפלאים שמתאימים מאוד לפסטיבל מהסוג הזה הולידו מופע איכותי, רגוע ויפייפה.

חמי רודנר הבטיח בתחילת המופע שלו שכשנצא מהאולם יתחיל לרדת גשם. מזג אוויר הוא מוטיב חוזר בשיריו, בפסטיבל הזה הוא לקח את שיריו עמוק אל תוך החורף האקוסטי, לצידו בפסנתר ניגן אחד המעבדים הטובים בארץ, עדי רנרט והגיטריסט המופלא ערן וייץ. כשהאורחים המוכשרים של חמי, גיא ויהל עלו לבמה הכל נראה ונשמע אחרת, נוספו האנרגיות הנכונות ומופע ה"פסנתר" הפך למופע גיטרות מהנה עם שילוב קולות מושלם. כיצאנו היה בחוץ כבר גשם.  בשמים, כנראה, עונים לתפילות שבצלילים.

ביום הרביעי עלה לבמה זמר שחקן-הראל סקעת. יותר משהוא שר הוא משחק ומביע את המילים. חופשי, מרתק ומרגש בשילוב התאורה המרשימה (שכל צלם מייחל לה) סקעת העביר שיעור בלהיות זמר מעניין לעומת הסטטיות שהייתה קיימת ברוב ההופעות שראיתי. הקול הטוב ביותר של כוכב נולד בכל הזמנים אירח את הקול העמוק והמיוחד ביותר בזמר הים תיכוני- יואב יצחק, יחד הם הפתיעו ובעיקר עניינו, כשהם שרים אפילו בשפה התימנית את השיר  "לכה אלי תשוקתי" הפסנתר? הוא היה שם בין השירים…

את יומו האחרון של הפסטיבל ביליתי בהפקה הגדולה של הפסטיבל "דרכים" – מחווה לשירי שלמה ארצי. ארבעת המלווים הגדולים של ארצי בכל הזמנים – דני רובס, רונית שחר, מיקה קרני ויעל דקלבאום הכינו לנו לא פחות מ-19 שירים, של ארצי? רק 11. בחירת השירים היתה נכונה , משחקי הקולות היו מרשימים אבל המחווה היתה קצרה. שאר השירים נלקחו מתוך הרפרטואר של הרביעייה וכל אחד שר את שירו , כמעט לבדו.
הרעיון למחווה שכזאת יפה אך אולי פחות מתאים לפסטיבל מהסוג הזה שהפסנתר הוא המושא שלו.

הפתעת הפסטיבל היתה, לטעמי, המופע "לשיר איתך" המהפנט של דנה עדיני ודניאל סלומון. השניים השלימו בצורה מדהימה אחד את השניה בקאברים לדואטים מכל הזמנים, הוא בפסנתר מופתי, היא בגיטרה מלטפת שלצידם אדם בן עזרא שהקונטרבס שלו תמיד נשמע אחרת, כמו עוד זמר בקול שלישי. על התופים מתן אפרת הוסיף את הקצב והתאורה הלא שיגרתית והמיוחדת הכניסה את הנוכחים באולם לאווירה אלוהית. כל תו וכל מילה בשירים היו מדוייקים כל כך, תוצאה מוצלחת של חבר'ה פרפקציוניסטים איכותיים.

__________________________________________________________

כשאתה מאחורי המצלמה אתה מאבד רגעים מהמופע אבל מרגיש שאתה חלק ממנו. אתה דואג לעצור את הפריימים שבסופו של דבר יהיו סיכום האירועים החשובים, אלה שיישארו לעולם. את המוסיקה קשה להעביר בתמונות אבל לפעמים אפשר לנחש ולדמיין אותה. אתה נאלץ בין היתר להתמודד עם מנהלי במה קשוחים שלפעמים חושבים שהם האלוהים שקובע לך איפה נמצא הקו שאסור לעבור, לפעמים הקו הזה כל כך רחוק שהאלוהים הזה הופך לאויב.

נוכחתי ב-8 מופעים ב-5 ימים. הפסנתר לא תמיד היה הכלי המרכזי בפסטיבל שנערך לכבודו אך מיטב הפסנתרנים שהופיעו בו הדגישו עד כמה הכלי האקוסטי (שהוא חלק בלתי נפרד גם מחיי) חשוב בהרכבים השונים. ניתנה במה רחבה לאמני האינדי, הצעירים תפסו פיקוד ואירחו את הותיקים והטובים, בין היתר התקיימו בו מופעי מוסיקה יהודית והייתה גם רצועה מיוחדת לילדים.

אחרי פסטיבל מוצלח כל כך ועם כל האושר שהוא הותיר אפשר להרים את הידיים מהקלידים ,לקבל את החורף בזרועות פתוחות ולחכות להפתעות בפסטיבל הבא.

_______________________

פסטיבל הפסנתר בתמונות

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: