ביקורת אלבום: גבריאל בלחסן – עתיד (2010)

נפרדים מגבריאל בלחסן: המוזיקאי מלהקת אלג'יר שהמשיך לקריירת סולו הלך היום לעולמו בגיל 37. בתוך כל ההלם והצער, הבלוג שב לקרוא את המאמר על אלבומו הרביעי של בלחסן "עתיד", מתוך ארכיון "חדשות המוזיקה" (דצמבר 2010) – הרי הוא לפניכם.

מאת: מור אופק / עריכה: שירה בשן

אני יודע שכל אמירה כמו "הדיסק הכי טוב שנעשה פה בעשרים / שלושים / ארבעים שנה האחרונות" תחשב לקלישאה. אבל..
"עתיד" של גבריאל בלחסן זה לא עוד דיסק, וגבריאל בלחסן הוא לא עוד יוצר. בלחסן הוא אקס להקת אלג'יר שהגיחה לקטנה באמצע העשור, צברה קהל אדוק ולא גדול והתפזרה לקריירות סולו נפרדות. אביב גדג' רצה לספר את הסיפור שלו, ואנחנו נתמקד כאן בסיפור של גבריאל. כשראיתי אותו מבצע את 'בתוך הצינורות', השיר היחיד למעשה בו הוא שר בלהקה, הבנתי הכל. לא ידעתי מה, לא ידעתי מי, אבל ידעתי שאני רוצה עוד. מתוך הצינורות אל תוך הווריד.

בלחסן הוציא עד כה שלושה דיסקים: "רכבות", "השנים היפות של גבריאל" ו"בשדות". נדמה ש"עתיד" שיצא בתחילת 2010 הוא שלב נוסף בהתפתחות המוזיקלית של בלחסן. זה לא רק להגיד את האמת בקצב מסחרר. זה גם לשיר, זה גם לנגן, זה גם להוסיף משקל כבד ברקע. משקל של גיטרות במקומות הנכונים. משקל של בס ותופים. ליישר קו עם הטקסט מצד אחד ומצד שני להיות אקטואלי עם המנגינה. וכשכל שיר הוא יצירה בפני עצמה, לא דומה בכלל לקודמו, אז אתה מבין את מה שהבנת אז, בתוך הצינורות. לא דומה לשום דבר שהכרת, וגם לא רוצה להישמע כמו אף אחד אחר.

הוא לא מחפש למכור, לא מחפש יחסי ציבור בשקל וחצי. הוא לא מחפש את השער בפנאי פלוס, או את דורון צברי במחוברים. הוא רק רוצה לנשום. רק רוצה שקט – ואלוהים יודע כמה זה קשה. אבל לא רק אלוהים. כל מי שיש לו אוזניים ואת הדיסק נמצא יחד איתו. בכאב, בייאוש וביצירה. אתה כבר מחכה לשמוע את הרצועה הבאה, וזאת שאחריה. אפילו שברור לך שזה לא הולך להיות קל.

הטקסטים חדים וכואבים. יש גיטרות חזקות וקול צרוד שיושב היטב על הלחנים, שקטים ומקפיאים מצד אחד וסוערים ומטלטלים מאידך. רצועה שלישית ( דשא ב') בלדת רוק שקטה, רצועה רביעית (עתיד) רוק ישראלי במיטבו, רצועה חמישית (השטן)  רוק כבד, רצועה שישית (רק לעוד כמה שעות) תפילת הדרך בסגנון בלחסן שמתחילה ונמשכת שקטה ולירית, ונגמרת בעוצמה של רוק קלאסי. מכאן צפונה זה הולך ונעשה כבד יותר. חזק יותר. צפוף יותר.

בלחסן כועס. בלחסן בוטה. בלחסן מטיח את החיים שלו בעוצמה:

"אני מדליק סיגריה בסיגריה בסיגריה
משלב יד מקפל רגל מקפל אגודל רקוב בפנים כוס אמק
שיער גדל ציפורניים גדלות שלוליות של בוץ התעייפתי קח אותי
זאת רק תקופה שלחה לי בסמס
אני מקווה כבר שנים
חסד חסד תתקרב אליי תביט בי
מלא אותי
אהוב אותי
כבד אותי
כח כח
לאן פרחת ? יא בן זונה
משיח שקר משיח כלב
כלב עם שניצל בפה ריר זולג לו מהחניכיים
עומד מביט מהקצה
נהר כבד שוצף קוצף
מתנדנד כבר שנים
אולי דחיפה קטנה
משקולות ברגליים
ושלום לכל קרובי אוהבי ושונאי
ושלום אדמה חרבה"
(הרצועה שפותחת את האלבום – אדמה חרבה; גבריאל בלחסן)

ואז ארבע דקות של גיטרות שמזכירות את אינטרפול, בס שמזכיר לך את קצב הלב ותופים שמזכירים לך שיש דבר כזה רוק. ברקע בלחסן מתאר בטלפון איך הוא מרגיש. איך עקרבים אוכלים  אותו מבפנים… ואז זה נרגע ולאט לאט מתחזק לסשן נוסף של צליל מוכר. צליל אכזר. צליל של רגש. צליל שלא שמעתם מעולם. צליל מכוון.

נכון, זה אומנם הדיכאון והחיים שלו, אבל יש כאן אמירה גם על החיים שלנו. על דור מפגר וריקני. על מאמינים. מנשקי מזוזות. על חלומות שעדיף שלא יתגשמו. על בחורות. על הזיות. על כדורים .על הסמים ועל הנפלאות. למי שאיבד עניין בתעשיית הרוק הישראלי מזמן, "עתיד" של בלחסן הוא תקווה לעתיד טוב יותר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: